עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
היו ויש לנו ידידים בדרכנו הקשה, ובהם רבים מהממסד הממשלתי ומהאקדמיה. לא נוכל למנות את כולם, ובכל זאת תודה והערכה מיוחדת שמורה אצלנו לאנשים הבאים
♥ ליועצת הארגונית הנפלאה שלנו, רותי בלקין, ולצוות עמותת “עצה – המרכז הישראלי לעזרה עצמית והדדית” בתל-אביב. רותי ליוותה אותנו מראשית דרכנו ב-1995, והובילה אותנו בדרכנו מפעילים בודדים לארגון, ומארגון לעמותה שמייצגת את משפחות נפגעי הנפש בנאמנות, מוכרת ומיוצגת רשמית בכל תחומי מדיניות בריאות הנפש והמקדמת זכויות ומענים ממשיים לנפגעים ולמשפחותיהם. קיבלנו ממנה לא רק ייעוץ והכוונה – אלא מודל של יחס אנושי, מקצוענות ועשייה אמיתית ותורמת. זכינו לעזרה ייחודית – פרי שילוב בין ידע רב לבין רגישות וסבלנות, הקשבה אמיתית והבנת הצרכים, היענות לכל פנייה, נכונות ויכולת לכוון לייעץ וללמד, יעילות, עקביות ומסירות, עידוד ודחיפה להגיע לעצמאות, להתקדם ולקדם. את הפירות – אנחנו ממשיכים לקטוף, עבור נפגעי נפש ובני-משפחותיהם.
♥ לצביאל רופא, חלוץ התנועה לסנגור ולעזרה עצמית בתחום בריאות הנפש.
לצד קומץ ידידים, צביאל יזם, ייסד והוביל את ארגון נפגעי הנפש “התמודדות” כבר ב-1992, ארגון שהפך לעמותה כעבור שנתיים. עבור ותיקי “עוצמה” הוא סלל את הדרך להתארגנות ולפעולה. הידידות החמה עם צביאל תרמה רבות להשגת מטרת-העל שבבסיס התארגנות המשפחות ופעולתן עד להשלמת חקיקת חוק שיקום נכי נפש בקהילה בשנת 2000: שיקום הולם לאנשים עם מגבלה נפשית בקהילה. צביאל עודד, תמך, המריץ ותווך בינינו לבין גורמים משמעותיים בתחום, ובהם יוזמת חוק השיקום המיוחד, הח”כ לשעבר תמר גוז’נסקי. הוא היה הפרטנר הטבעי לשיתוף ולהתייעצויות לאורך כל תהליך הגיבוש והניסוח של חוק השיקום.
לא פעם הפנינו לצביאל משפחות על סף ייאוש בשל יחס שלילי מצד בן-המשפחה החולה. המשוב מהמשפחות מדבר בעד עצמו: צביאל עזר במצבים בהם נכשלו גורמי מקצוע וגם אנחנו. כיצד? בזכות רגישותו והבנתו העמוקה הן לחולה והן לשאר בני המשפחה, בזכות הידע הרב שלו בתחום, בזכות הדגם של התמודדות אישית, שמפיח תקווה ומוטיבציה בחולה ובבני משפחתו, ובזכות נכונותו להקדיש מזמנו ולעזור בהתנדבות.
על תרומתו החלוצית והייחודית – שהיא מפעל חיים, הוענק לצביאל “אות בזכות” – ב-4 בדצמבר 2001, בישיבה חגיגית של ועדת העבודה והרווחה בכנסת ישראל. בתעודה שקיבל נכתב כי האות הוענק לו בין היתר “על הקמת עמותת התמודדות שהביאה למהפך בתפיסתם של נפגעי הנפש את עצמם ולשינוי ביחסם של אנשי המקצוע אליהם”.
המכתב שלהלן – שמסרנו לו באירוע, מבטא אולי יותר מכל מילה נוספת את מה שהרגשנו כלפי צביאל.
לכבוד צביאל רופא – יו”ר “התמודדות”
צביאל היקר,
לרגל קבלת אות “בזכות” לשנת 2001, בחרנו להעביר אליך את הערכתנו, את אהבתנו ואת ברכתנו בדרך של מכתב מאמא, שמשקף משהו ממך ומתרומתך הכל-כך חשובה וייחודית ליקירינו פגועי-הנפש ולנו – המשפחות.
מאמא – דרכי התמודדותו עמה.
משפחתי המצומצמת לא תפקדה. עזרו המשפחה המורחבת, חברים, שכנים, אנשי מקצוע – רשת תמיכה של ממש. אבל ההיכרות אתך היוותה לגבי נתיב חשוב הכרחי נוסף, אותו למדתי ודרכו למדתי – אוניברסיטה של ממש. בשארית כוחותי למדתי ממך שפה נוספת, דרכה יכולתי להגיע לבני.
לאחר היכרותנו, שיתפת אותי ברצונך העז להקים עמותה של אנשים פגועי-נפש, שתעמוד ברשות עצמה ותעשה למען עצמה. היית יחיד. למרות נפשי המרוסקת והמחשבה הלא-מאורגנת, יכולתי לזהות את היכולות שלך ואת חשיבות מטרותיך. האמנתי בך, ועודדתי אותך לצאת לדרך: “אתה תהיה דון-קישוט, ואחריך עוד יקום צבא” – אמרתי.
ואכן, הגשמת את חלומך – הקמת את “התמודדות”, שינית תפיסה: חולי-נפש הם בני-אדם, שלמרות מחלתם, מסוגלים להיאבק על זכויותיהם ועל כבודם.
צביאל, אני אוהבת את חוכמתך, את יושרך ואת הגינותך, ואת חוש ההומור המיוחד שלך.
אני מאחלת לך רוב-נחת מילדיך והמשך זוגיות נפלאה עם רעייתך דליה – אשה מרתקת, חכמה, יפת-נפש ויפת-תואר.
ברכות מאמא-יוכי
♥ לצוות “בזכות” – על שיתוף פעולה אמיתי, מתמשך ופורה.
ארגון “בזכות”, המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות, הינו עמותה הפועלת לקידום השוויון של אנשים עם מוגבלות פיסית, שכלית, ונפשית, ולשילובם ולשיתופם בחברה בכל תחומי החיים.
שיתוף הפעולה שלנו עם “בזכות” נמשך שנים רבות. הוא התחיל מרגע שנוצר קשר עם המנכ”לית הראשונה, עו”ד אריאלה אופיר, ועם סילביה טסלר לזוביק – שהיתה אז יד-ימינה. הוא המשיך להתהדק עם הצוות בהובלת סילביה, ובמיוחד עם נטע דגן ועם תרצה ליבוביץ. ברבות השנים התחלפו אנשים בארגון, תפיסות השתנו ולפעמים אנחנו מוצאים את עצמנו פועלים משני צדי המתרס. אבל ההערכה ההדדית והאמון ההדדי נשארו בעינם. כך גם המטרה המשותפת להיטיב עם אנשים עם מוגבלות נפשית, גם אם יש לפעמים הבדלי השקפה לגבי הדרך המתאימה לכך.
האוכלוסיות והמטרות ש”בזכות” פועלת לקידומן הן רחבות יותר, ואנחנו ממוקדים בנפגעי נפש ומשפחותיהם. על אף הנושאים הרבים ש”בזכות” עוסקת בהם, אנו מוצאים תמיד אוזן קשבת, היענות מהירה, וסיוע ממשי בתחומנו. ההישגים הבולטים ביותר של שיתוף הפעולה בין “עוצמה” ל”בזכות” הם חקיקת חוק שיקום נכי נפש בקהילה 2000, וגיבוש ניסוחים משמעותיים בחוק; התאמות מחייבות לנגישות שירותים שחלות (גם) על אנשים עם מוגבלות נפשית, במסגרת תקנות הנגישות שבחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות 1998; עתירה לבג”צ של “בזכות” הביאה ליציאה לדרך של הרפורמה בשירותי בריאות הנפש (יולי 2015), שהעבירה את האחריות התפעולית והביטוחית לתחום בריאות הנפש לקופות החולים; זאת לאחר מאבק רב שנים של קואליציה של ארגונים נוספים בהובלת “עוצמה” ו”בזכות”; חקיקת חוק הליכי חקירה והעדה (התאמה לאנשים עם מוגבלות שכלית או נפשית) ביוזמת “בזכות”, שמאפשר נוכחות של בן משפחה או מטפל בהליך חקירה של מתמודדים עם מוגבלות נפשית.
♥ לתמר גוז’נסקי.
“תמר שייכת לכולם, והיקף עזרתה בחקיקה ובייעוץ לכל המקופחים הסובלים הוא כמו סיעה של 30 ח”כים”
(ציטוט מדברי חבר כנסת של “הליכוד”).
עם זאת, “חוק תמר” – חוק שיקום נכי נפש בקהילה-2000, הליך חקיקתו ויישומו בשטח – הוא גולת כותרת למפעלה של תמר גוז’נסקי, שממשיכה ללא לאות בסיוע, עצה והדרכה.
הערכתנו הרבה לתמר גוז’נסקי, כאדם וכמחוקק, משתקפת מדברי נציגות “עוצמה” לרגל “אות המאבק” שקיבלו ב-2011: “תודה מעומק הלב לח”כ לשעבר תמר גוז’נסקי – האמא של חוק השיקום – שהבינה את צרכי השטח של המתמודדים ושל בני משפחותיהם, האמינה ביכולות, ראתה את האדם הפרט בתוך אוכלוסייה רחבה ומגוונת, והביאה לעיגון זכותו בחוק על פי צרכיו ויכולותיו האישיים”.
הבענו את הוקרתנו לתמר גם במכתבנו עם השלמת חקיקת חוק השיקום :
“תמר היקרה,
אנו כותבים לך מתוך רצון עז לבטא את רגשות ההוקרה העמוקים שכולנו חשים נוכח טיפולך בחוק לשיקום נכי נפש בקהילה. עצם נכונותך ללוות בני אדם פגועים בנפשם ומשפחותיהם לחקיקת חוק כזה הוא ביטוי מעשי וממשי של עזרה לזולת, העזה, אנושיות ואמונה אמיתית בערכי הדמוקרטיה.
בשנים האחרונות היית קרובה מאוד לכולנו, הכרת אותנו על כל פנינו וגוונינו: על הכעס והמרירות, הכאב והייאוש, וגם על רוח הלחימה והתקווה. ליווית אותנו בתבונה רבה והיית קשובה לכל, רגישה ותכליתית, סבלנית ועניינית. תמיד כאן בשביל כל אחד מאתנו – להבין, להשיב, לסייע בעצה ובפתרון. תמיד אדיבה, סבלנית וסובלנית. ידענו שהבנת ושיש על מי לסמוך, והיית לנו לפה. במשך כל שנות העבודה על החוק, הענקת לנו, המשפחות, תקווה לשינוי.
עומד לזכותך חוק מוסרי, שמביא לביטוי את ערך האדם ואת זכויות הפרט, עומדת לזכותך הנחת אבן היסוד לשיקומם של בני אדם עם מוגבלות נפשית בישראל, ועומד לזכותך מהפך היסטורי – תפיסתי ויישומי, שישמש מנוף לרפורמה כוללת בשירותים לנפגעי נפש, אחרי עשרות שנות קיפוח והזנחה.
תמר, את יקרה לנו ותמיד תהי בלבנו”.
אוהבים אותך, תמר
