עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
מאת: מיכלי – אמא ועו”ס.
אני מאמינה בכוח המרפא של התייחסות אישית אכפתית לאנשים המתמודדים עם חולשה, עם משבר ואפילו עם פסיכוזות. המלווה האישי מכיר את האדם, בונה אמון, ונמצא בסביבה כשצריך אותו – וזה הכלי הטיפולי/שיקומי הטוב ביותר האפשרי.
כדי להסביר יותר אביא דוגמאות מארבע מסגרות אותן אני מכירה באופן אישי:
1. “סוטריה” (בית מאזן) בירושלים – שירות בו אני מתנדבת. לכל דיירת יש מלווה אישית נוסף למתאם/מתאמת הטיפול. המלווה יודע/ת מה קורה למתמודד/ת שבאחריותו/ה, ומתאים/מה את עצמו/ה אליה/ו. שמתי לב, שהמתמודדות בסוטריה מחפשות את המלווה האישית כדי לספר על מצוקותיהן ולבקש סיוע, לא מוכנות להסתפק באיש צוות אחר. הצוות כולו עובד בשיתוף פעולה, אך ברור לגמרי שלליווי האישי יש ערך מוסף של יצירת אמון ותמיכה בזמן אמת.
2. “דרכון לקהילה” – תוכנית תרבות פנאי קהילתית שיזמתי וריכזתי במשך 15 שנה בשק”ל בירושלים. סוד הצלחת התוכנית – הליווי והתמיכה האישיים. במכתבי הפרידה שקיבלתי עם יציאתי לגמלאות הודו האנשים על ההתייחסות האישית המבינה והאכפתית. לדבריהם הוא אשר הניע אותם לבחור בתוכנית, להתמיד בה וגם להתקדם.
3. הליווי האישי שלי לבני – בסופי שבוע ובחגים אני משמשת המלווה האישית של בני. במשך השנים נוצר בינינו אמון, ולא רק משום שאני האמא. כמלווה אישית למדתי מה עובד יותר ומה עובד פחות, והניסיון והרצף מאפשרים תוצאות הרבה יותר טובות מההתנהלות ללא ליווי אישי בקהילה התומכת, במהלך השבוע.
4. בקהילה התומכת שבה נמצא בני אין ליווי אישי! יש מדריכים מתחלפים. המסגרת מקצה בכל עת מספר מדריכים: אין מדריך מסוים לאדם מסוים. למדריכים יש מטלות רבות, והם בוחרים במה לעסוק, לאו דווקא לטובת היחיד המיוחד. כל איש צוות מחויב לתפקיד שלו.
לאנשי הצוות אין ראייה כוללנית של האדם השלם וצרכיו המרובים. גם אם למנהל יש ראיה יותר מקיפה, אין זה מתפקידו לפתור “בעיות קטנות”. הוא עסוק מאד בניהול המערכת המורכבת, ולא יכול לעסוק ביחיד. לתחושתי, גם העובדת הסוציאלית במקום מתאימה עצמה לקהילה ופחות פנויה ליחידים המרכיבים את הקהילה.
אני בטוחה שליווי אישי הוא כלי מרכזי בשיקום פסיכיאטרי, רמת הליווי לפי צרכי האדם. ליווי אישי מתאפשר כשמצליחים לבנות אמון הדדי. כדי לבנות אמון צריך זמן, סביבה מאפשרת ואישיות הולמת למלווים: אינטליגנציה רגשית, אכפתיות, נחישות ומסירות. חשובות מיומנויות תקשורת, לאו דווקא מילוליות.
מודה שזהו חזון קשה למימוש, ובכל זאת, “אם תרצו איו זו אגדה”. כדברי חוזה מדינתנו. להערכתי, “עוצמה” ואירגונים נוספים צריכים לקדם “ליווי אישי” במערכות השיקום ולא להסתפק במעטפת קולקטיבית ובשקט תעשייתי.