עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
תגובה לכתבתו של יורם ירקוני במהדורת סוף השבוע של ידיעות אחרונות: “זקוק לסיוע נפשי? כדאי שתהיה בריא” בתאריך 11.8
מאת: מירי דביר, עמותת “עוצמה – פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש”
הזדעזענו עמוקות מהכתבה שבנדון. היא נוגעת ישירות במקומות רגישים וכואבים ליקירינו שנגזר עליהם לסבול ממחלת נפש, ולנו המשפחות. מזעזע שצריך להמתין למוות כדי לתקן ליקויים שחוזרים על עצמם לאורך שנים, בפרט נוכח הקשר המיוחד בין מחלות פסיכיאטריות קשות לבין מחלות פיזיות קשות. מספיק להתרשם מכמה המחשות על קצה המזלג:
לפני מספר שנים, א’ סבל משלשולים בלתי פוסקים במהלך אשפוז פסיכיאטרי. צוות בית-החולים טען שאין לו כוח אדם לבצע את ההכנות והליווי לקולונוסקופיה, והמשפחה נאלצה לבצע אותם בעצמה, אף על פי שכבר אז הנוהל חייב ליווי ע”י גורם מקצועי.
במקרים רבים, חולים פסיכיאטריים שצריכים ניתוח בבית-חולים כללי מגלים שתרופות פסיכיאטריות שהם נוטלים אינן בנמצא או שהן במינונים לא סבירים. זה מה שקרה ל-ד., שלמזלה הביאה את תרופות המרשם הפסיכיאטריות מהבית. אלמלא כך, היתה צריכה לקחת 30 כדורים ליום מהתרופה האנטי-פסיכוטית שהוחזקה במינון מזערי. ומה אם חולה במצבה צריך לעבור ניתוח לא מתוכנן? ומה עם תרופות שכלל לא מצויות במלאי?
כש-מ’ אושפזה לניתוח של גידול ממאיר בבית חולים כללי, היא היתה ברמיסיה מהתקף פסיכוטי קשה. עם סיום הניתוח, היא אושפזה במחלקת מעקב, והועברה מחדר לחדר פעם-פעמיים ביממה, כולל בלילות. בבוקר היתה מתעוררת בבהלה, לא קולטת אם המקום השתנה או שהמחלה הנפשית חזרה לתעתע בה. בהיעדר מענה מהצוות, היא הגיעה לסף קריסה נפשית, שנמנעה רק הודות להתערבות המשפחה.
המקרה של עזריה ז”ל בלי ספק קיצוני, אבל הבעיות ידועות כבר שנים. למשל בראשית שנות האלפיים, מטופל באשפוז פסיכיאטרי מתמשך סבל מפצע שלא התרפא לאורך זמן. במחלקה ראו וידעו, אבל נקבע שמצבו הנפשי לא מאפשר להעביר אותו לטיפול אמבולטורי בנגע עד להתייצבות. בשלב שהובא למרפאה, הפצע היה גדול מאוד, והתברר שמדובר בקרצינומה. בגלל העיכוב המתמשך, צריך היה לחתוך יותר.
איך ייתכן שאין רופא פנימאי בבתי-חולים פסיכיאטריים, ופסיכיאטרים בכל בית חולים כללי? מדוע אין מאגר הולם של תרופות פסיכיאטריות בבתי חולים כלליים, ושל תרופות לטיפול פיזי בבתי חולים פסיכיאטריים? האם המערכת מעודדת “חילופי שירותים” בין בתי-חולים פסיכיאטריים ופיזיים מאותו מחוז? מה לגבי הדרכות והשתלמויות לצוותים בשני התחומים? היכן הפיקוח והבקרה על יישום הנחיות מחייבות, ואיך ייתכן שמערכת שמטרת קיומה היא בריאות מסכנת שוב ושוב את מטופליה?
אנו קוראים למנכ”ל משרד הבריאות להקים ועדה לבדיקת המצב בכל בתי החולים הרלוונטיים, שתמליץ על השינויים הדרושים ברמה מערכתית ומקומית, ברוח הוועדה שהוקמה בעקבות “פרשת הקשירות”.
מצורפות הכתבה המקורית במוסף ידיעות אחרונות: זקוק לסיוע נפשי (2)
תגובת עוצמה כפי שהתפרסמה ב14.8 בעיתון: תגובת עוצמה בידיעות אחרונות ב- 14.8.17 (1)