אנו נרעשים וכואבים על מות האם שנרצחה בבני ברק על ידי בנה! זה המקרה השני תוך שלשה חודשים. אלימות היא מצב קיצון במצב משברי, שאינה מאפיינת את שגרת חייהם של המתמודדים, ואינה מוכרת כלל לרבים מהם. אולם, מצבי משבר, ותוצאותיהם הקשות, ימשיכו ויכו בנו ביתר שאת נוכח קריסתם של שירותי הטיפול והשיקום. אנו סמוכים ובטוחים כי לו היו מענים בקהילה למצבי משבר, דוגמת ביקורי בית על ידי אחיות פסיכיאטריות, עובדות סוציאליות (בין אם מהרווחה או מקופות החולים), לו היה שירות של מגן דוד אדום נפשי או צוותים למצבי משבר, האסון הזה היה יכול להימנע.
איננו רואים את החברה האזרחית מתקוממת בעקבות רצח על רקע של חוסר מענים בתחום בריאות הנפש בקהילה (טיפול ושיקום) וקריסתו של מערך בריאות הנפש בכלל, כפי שהיא מתקוממת בעקבות מקרי רצח על רקע של אלימות במשפחה או על רקע של שנאת האחר. בכל המקרים אין מקום לאלימות ויש לדרוש מענים הולמים. האם והבן כאחד הם קורבנות של סדרי עדיפויות של חברה שמתעלמת מצורכיהם הבסיסיים של המתמודדים ומשפחותיהם, והכתובת לאסון הבא על הקיר.