עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
לכבוד
אדריאן פילוט
גלית תמי
ידיעות אחרונות בע”מ
הנדון: לשון הרע על ציבור נכי הנפש בכתבה מאת אדריאן פילוס שפורסמה בכלכליסט ביום 1.10.17.
- ביום 1.10.17 פורסמה בעתון כלכליסט ובאתר כלכליסט ברשת כתבה מאת אדריאן פילוס (להלן: “העיתונאי”) הנושאת את הכותרת: “מניסנקורן וזליכה ועד כחלון ונתניהו: המנצחים והמפסידים של הסכם הנכים” (להלן: “הכתבה“).
- בפסקה האחרונה של הכתבה, תחת הכותרת” “הנכים החלשים”, נאמר:
“אנחנו פחות מכירים את אלו שאינם מסוגלים להפגין, לפתוח חשבון בנק, לעבוד ואף להתחתן. אלו הם נפגעי הנפש. תוספת כסף לכיס אינה רלוונטית עבורם. מדובר על נכים שאין להם מה לעשות עם הכסף ולא מסוגלים להשתמש בו. לפי הנתונים, הם הכי מקופחים והכי העניים בקרב אוכלוסיית הנכים. רק לסבר את האוזן: מימון נכה נפשי בהוספיס עולה למדינה כ-17 אלף שקל לחודש. כפי שנראה כעת, הממשלה הנוכחית, ואלו שיבואו אחריה, לא יוכלו לעמוד בהסכם הנכים. הקיצוץ הראשון שיגיע – יפגע בנכים החלשים ונפגעי הנפש, שלא מסוגלים להפגין.”. (ההדגשות אינן במקור).
בנוסח הכתבה שפורסם ברשת הוחלפה, במועד מאוחר יותר, המילה “הוספיס” ב-“מוסד סגור”.
חלק זה של הכתבה יכונה להלן: “הפרסום” או “הפרסום הפוגעני“.
- הפרסום הפוגעני משפיל את כל אחד מנכי הנפש בעיני הבריות, מבזה אותם בשל תכונות המיוחסות להם, תכונות הנובעות כביכול ממוגבלותם הנפשית.
מביך ומזעזע עצם הצורך לטעון כי אין שמץ של אמת בתיאור תכונותיהם ותפקודם של נכי הנפש, באשר הם, כפי שהם עולים מהפרסום הפוגעני, כמו גם בעובדה כביכול הנזכרת בו בדבר מימון המדינה את “החזקתם” כביכול, ב”הוספיס” או ב”מוסד סגור”.
אך פטור בלא כלום אי אפשר:
3.1 לא רק שמרבית נכי הנפש מסוגלים להפגין, אלא שחלק מהם אף נטלו חלק פעיל בהפגנות הנכים.
3.2 מרבית נכי הנפש מסוגלים לפתוח חשבון בנק ומנהלים חשבונות כאמור. מתוך כ-80,000 נכי נפש הזכאים לקצבת נכות כללית, כ-10,000 בלבד מקבלים את קצבתם לידי אדם שמונה לצורך כך, וכל השאר מקבלים את קצבת הנכות לידיהם.
3.3 לא ברור למה התכוון העתונאי בקובעו כי נפגעי הנפש אינם “מסוגלים” להתחתן. נכי הנפש הינם בעלי כשרות משפטית להתחתן. חלק מהם נשואים, חלק מהם חי עם בן זוג, חלק מהם הורים לילדים.
3.4 הגדיל העיתונאי לעשות באמירה כי לנכי נפש אין מה לעשות עם כסף וכי אינם מסוגלים להשתמש בו. אוכלוסיית החולים בתחלואת הנפש הקשה מונה למעלה מ-120 אלף נכי נפש, אשר 99% מהם מתגוררים בקהילה (כאחוז אחד מהם שוהים במחלקות כרוניות בבתי החולים הפסיכיאטריים– ואלה אינם זכאים לקצבת נכות כללית, נושא הכתבה). מבין נכי הנפש בקהילה כעשירית האחוז בלבד שוהים במגורים טיפוליים, ופחות מ-4% בהוסטלים. כל יתר נכי הנפש מתגוררים בקהילה כאחד האדם. גם נכי הנפש המתגוררים בהוסטלים מנהלים תקציב. ההוסטל מהווה קורת גג לנכי הנפש ומעניק להם שירותי תמיכה וליווי אך אינו מספק את מכלול צורכי חייהם בעין.
האם באמת יופתע העיתונאי לגלות כי גם נכי נפש אוכלים, מתלבשים, נוסעים, מתקשרים, נושאים בהוצאות מגוריהם, מבקשים לעצמם פעולות פנאי שונות, והכל ככל שיאפשר להם תקציבם. נכי הנפש משוועים לכסף, בהיות חלקם עניים מרודים, משום הפגיעה בכושר השתכרותם הנובעת ממחלות הנפש, הפורצות בדרך כלל בגיל צעיר. האמירה כי אין להם מה לעשות בכסף שקרית, מבזה ופוגענית, משום שאין בה שום הלימה לא לאופן תפקודם של נכי הנפש ולא לשירותים הניתנים להם על ידי המדינה.
3.5 לא ברור למה התכוון העיתונאי במונחים “הוספיס” שבגרסה שבעיתון (מקום המיועד לחולים סופניים?), או “מוסד סגור”, בגרסה המתוקנת שבאתר האינטרנט. ההוסטלים, הפועלים בהתאם להוראות חוק שיקום נכי נפש בקהילה, אינם “מוסד סגור”, ועלותם למדינה כ-40% מהסכום הדמיוני שנקב העיתונאי. כאמור מיעוט קטן מבין נכי הנפש מתגורר בהוסטל, אשר מהות השירותים הניתנים על ידו ואורח החיים בו נזכרו בקצרה לעיל.
- סוף דבר, הפרסום הפוגעני מהווה ביטוי מזוכך לסטיגמה חסרת אחיזה במציאות, הניזונה מפחד קמאי ובורות תהומית, בכל הנוגע לחייהם של נפגעי הנפש (להלן: “הסטיגמה“), והדעת אינה סובלת כי דברים מעין אלה יפורסמו על ידי עיתונאי ועיתון בישראל.
פגיעתה של הסטיגמה בנפגעי הנפש, משפחותיהם ובחברה כולה עצומה ואיומה, ובין השאר:
4.1 היא מחבלת ופוגעת בזכותם של נפגעי הנפש להשתלב בקהילה, השתלבות המצריכה קהילה הנכונה לקבלם לקרבה.
4.2 היא גורמת לנכי הנפש ומשפחותיהם לנסות ולהצניע את המוגבלות, עובדה המזינה וממשיכה ומקיימת את הסטיגמה.
4.3 הסטיגמה הינה אחד הגורמים להפלייתם הנמשכת של נכי הנפש, שאינם זוכים לחלקם היחסי הראוי בין בתקציבי הבריאות, בין בתקציבי השיקום ובין בקצבאות.
4.4 הסטיגמה, הניזונה מבורות והמנציחה את הבורות, מונעת מנכי נפש רבים את המודעות לצורך לקבלתם של עזרה וטיפול במועד, ומונעת מאחרים את קבלתם של אלה. הסטיגמה החברתית גם יוצרת פעמים רבות סטיגמה עצמית המחבלת בתהליכי השיקום של נפגעי הנפש.
4.5 הסטיגמה גורמת לנכי הנפש סבל בל ישוער, אשר רבים מהם חשים כי הוא עולה על הסבל הנובע והכרוך מהפגיעה הנפשית עצמה.
- אנו מקווים כי דברנו נפלו על אוזניים קשובות. בהקשר זה יובהר כי לא די בהתנצלות סתמית, וכי תיקון העוול הנורא שנגרם לנפגעי הנפש כתוצאה מהפרסום הפוגעני, בבמה שניתנה לו, מצריך שימוש אפקטיבי, באותה במה, על דרך כתבה או כתבות מקיפות, שיהיה בהן לשקף את עולם בריאות הנפש כהוויתו.
בכבוד רב,
מיו”ר סילביה מדניקוב וחברת וועד המנהל גב’ ריבי צוק