עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
ללא הגדלת תקציב המכרז כך שישלים החסרים בו, שירות השיקום בדיור (לפי חוק שיקום נכי נפש בקהילה משנת 2000) יקרוס, תוך איום ממשי על אפשרות קיומו של שיקום אמיתי בקהילה
מאת השופטת בדימוס גב’ ריבי צוק, חברת הנהלת עוצמה
הקדמה
שירותי הדיור בשיקום הם ליבתו של סל השיקום. מדובר בשירות העונה על הצורך הבסיסי ביותר של קיום קורת גג ועצם האפשרות להתנהלות יומיומית, בשירות השכיח ביותר, ובשירות לו מוקצה החלק הארי של תקציב סל השיקום.
למכרז השיקום בדיור החדש תהא השפעה דרמטית על עולם השיקום, משום שהוא מקיף את כל מסגרות השיקום בדיור לסוגיהן, בפריסה ארצית, והוא ארוך טווח (התקשרויות לתקופה של עשר שנים עם אפשרות להארכתה עד 15 שנה ללא צורך במכרז נוסף).
בשנת 2014 פורסם המכרז הראשון לשירותי שיקום בדיור. הוגשה עתירה של מפעילי המסגרות (להלן: “היזמים”) לביטולו, והמשרד ביטל את המכרז. ורסיה נוספת של המכרז פורסמה בשנת 2015, הוגשה עתירה של היזמים לביטולו ופעם נוספת בוטל המכרז אחרי נקיטתו של הליך משפטי ובטרם דיון. באפריל 2016 פורסם המכרז בשלישית (להלן: “המכרז”), הוגשה פעם נוספת עתירה של כחמישים יזמים, וביניהם אנוש ורעות לביטולו, נתמכת בחוות דעת מקצועית של יספרא, והצטרפו להליך כידידי בית המשפט, ארגונים שונים בשתי בקשות שונות.
בדיון בבקשה למתן צו ביניים, קרי, בקשתם של העותרים לדחיית המועד להגשת הצעות במכרז עד להכרעה בטענות כנגד המכרז, התבטאה השופטת כי על פניו ולכאורה העותרים והידידים מעלים טענות כבדות משקל. הדברים נאמרו באופן לא פורמלי ושלא לפרוטוקול, הגם שאגב דיון ממושך, לאחר שמשרד הבריאות נתן הסכמתו להצעתה של השופטת להסכים לדחיית המועד להגשת ההצעות במכרז עד למתן החלטה אחרת, באופן שייתר את הצורך במתן החלטה שיפוטית בעניין זה.
המכרז מגדיר את השירותים שעל היזם לתת במסגרות הדיור השונות, במישרין במסמכי המכרז, ועל דרך הפניה להיקף ולסטנדרט השירות כפי שנקבעו בשני נוהלים חדשים שיצאו בד בבד עם המכרז, נוהל הוסטל ונוהל דיור נתמך. המציעים במכרז אינם מתחרים ברכיב התמורה. המכרז כולל את התעריף היומי שישולם ליזם בגין כל משתקם בהתאמה למסגרות הדיור השונות.
נתוני רקע להצגתן של הטענות שהועלו על ידי “עוצמה” במסגרת הדיון המשפטי
כללי
באופן גס מסגרות הדיור מתחלקות לשניים, להוסטלים ולדיור הנתמך (מה שכונה בעבר הדיור המוגן). נכון להיום מתגוררים בהוסטלים כ-4,000 מתמודדים, ובדיור הנתמך כ-8,000 מתמודדים.
ההוסטלים
במכרז ובנוהלים שני חידושים מרכזיים ביחס להוסטלים. האחד, הקמתם של הוסטלים לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים (כגון תחלואה כפולה, תחלואה פיסית, הפרעות אכילה). השני, נוגע למבנה הפיסי של ההוסטל הרגיל, בו תחת מבנה אחד בו מצויים דירות או חדרי המגורים, ישוכנו רק עד 15 משתקמים במבנה המרכזי, ויתרתם עד 45 נוספים, בדירות המצויות ברדיוס של עד קילומטר מהמבנה המרכזי, לא יותר מ-5 או 6 בדירה, וכשלכל משתקם חדר משלו. מבנה זה מכונה קהילה תומכת ועתיד בתוך 4 שנים להחליף את ההוסטלים במתכונת של מבנה אחוד. חידושים אלה חיוניים ומבורכים, ונדמה שבעניין זה קיימת תמימות דעים בין כל הארגונים וכל הגורמים המקצועיים.
ההוסטלים מספקים נוכחות של איש צוות במבנה המרכזי 24 שעות ביממה ומחוייבים בהחזקת כ”א לפי תקינה המפורטת במכרז.
בגין שהותו של משתקם בהוסטל זכאי היזם לתעריף היומי הקבוע במכרז וכן לגבות מהמשתקם דמי שכירות, בסכום ההשתתפות של משרד השיכון. בהתאם לנוהלי משרד השיכון זכאים בעלי נכות כללית, ובכלל זה המתמודדים להשתתפות בשכר דירה בסכום של 770 ש”ח לחודש אותו הם מעבירים ליזם. התעריף היומי המשולם ליזם משקף תמחור של כלל השירותים שעל הספק לתת למשתקם. מאחר שאסור ליזם לגבות דמי שכירות מעבר להשתתפות משרד השיכון, מנקודת מבטו של היזם רכיב דמי השכירות הוא למעשה חלק בלתי נפרד מהתעריף, על אף שלכאורה הוא משולם ממקורות המשתקם ואינו כזה באופן פורמלי.
על פי נוהל הוסטל, ודפוס הפעולה הנוהג בפועל בהוסטלים, ניתן להתנות כי כל אחד מדיירי המסגרת יפקיד סכום חודשי של 1200 ש”ח בחשבון משותף של דיירי ההוסטל. חשבון זה משמש בעיקרו לרכישת מזון מרוכזת, ולתשלום חשבונות (גז, חשמל, מים וכו).
מזוית הראיה של המתמודד, לרשותו עומדת בדרך כלל קצבת הביטוח הלאומי, שסכומה 2500 ש”ח. בפועל הוא מקבל כ-2300 ש”ח, לאחר ניכוי של התשלום עבור הביטוח הרפואי. 1200 ש”ח מועברים לחשבון המשותף ולרשותו כ-1100 ש”ח לחודש, המכונים בנוהל דמי כיס, למימון צורכי מחייתו והכוללים בין השאר:
תרופות, טיפולי שיניים, משקפיים, מוצרי ושירותי היגיינה וקוסמטיקה, ביגוד והנעלה, נסיעות, טלפון נייד, סיגריות, בילוי ופנאי, השלמות מזון וכיוצא באלה.
הדיור הנתמך
הדיור הנתמך מיועד למי שאינו זקוק למסגרת הכוללת השגחה מסביב לשעון, ואשר יכול לנהל חיים עצמאיים בקהילה, וזקוק לצורך כך לשירותי ליווי ותמיכה.
נוהל הדיור צופה שני מסלולים אפשריים. על פי המסלול האחד למשתקם הנזקק לשירותי ליווי ותמיכה, מקום מגורים כלשהו, לבד או ביחד עם אחרים, ובלבד שמדובר במגורים עצמאיים ולא במגורים בבית הוריו של המשתקם. על פי המסלול השני היזם אינו רק ספק של שירותי הליווי והתמיכה, כי אם גם מי שמשכיר למשתקם את מקום מגוריו, בתנאי שכירות של השוק החופשי (בדרך כלל יהיה מדובר בדירות שותפים בהן מתגוררים מספר מתמודדים).
התעריף המשולם ליזמים בגין מתן השירות מתמחר אך ורק את שירותי הליווי והסיוע, ומורכב כמעט כולו מעלות כוח האדם המעניק את אותם שירותים. הוא אינו מתמחר רכיב כלשהו הקשור בהיבט הפיסי של הדיור.
נוהל הדיור הנתמך אינו קובע סטנדרט כלשהו או זכאות כלשהי ביחס להיבטים הפיסיים של הדיור, אלא אם מדובר בדירת יזם. בדירת יזם קובע הנוהל סטנדרט של תנאי הדיור בהם על הדירה לעמוד.
בניגוד להוסטל, שם על היזם להצביע על מיקומו של ההוסטל שאת הפעלתו הוא מציע, המכרז אינו מחייב את היזמים להחזיק ולו דירת יזם אחת.
אם נחזור לנקודת המבט של המשתקם, שמבקש להתקדם מהוסטל לדיור נתמך, או שמלכתחילה אינו נדרש לשירותי הוסטל:
על המשתקם, כל עוד אינו בעלים של דירה, לממן את דמי השכירות. בעוד שבהוסטל זוכה המשתקם לקורת גג, ריהוט וציוד אישי, ותחזוקה כנגד תשלום קצבת משרד השיכון, בדיור הנתמך עליו לרכוש את אלה במחירי השוק.
משתקם המתקיים מהקצבאות לא יוכל למצוא לעצמו דירה. אין כמעט היצע לדירות של חדר או שניים, ומחיריהן של אלה הקיימות משקף את אותו מחסור. דמי השכירות של דירת שלושה חדרים, באזורי הביקוש, גבוהים מסכום סך כל מקורות מחייתו. משתקם כאמור יאלץ למצוא שותפים ולחלוק עימם דירה. גם אם עברנו משוכה זאת, וכפי שנראה בהמשך המכרז אינו יוצר היתכנות אמיתית לכך, לא ברור כיצד יממן, ולו דמי שכירות של חדר בדירת שותפים. באזורי הביקוש הוא יידרש להוסיף כ-900 ש”ח על קצבת משרד השיכון למימון שכר הדירה בלבד. וגם בהנחה שידע להתנהל באותה יעילות בה נוהל החשבון המשותף בהוסטל לתשלום חשבונות לרכישת מזונו והכנת ארוחותיו (וידרש לצורך כך ל1200 ש”ח לחודש), וגם בהתעלם מהוצאות על ציוד, ריהוט ובלאי (בהן לא נשא בהיותו בהוסטל), יוותרו בידיו כ-200 ש”ח לשאר הוצאות המחיה, כ-18% מהסכום שעמד לרשותו בהיותו בהוסטל, שגם הוא מספיק בדוחק רב, לרמת מחיה מינימלית ובסיסית ביותר.
כוח האדם במסגרות
כמשפחות אנו עדים לתחלופה גבוהה ביותר של העובדים, בכל הדרגים, בכל מסגרות השיקום.
במפגשים שקיימנו עם מנהלים מקצועיים של מספר מסגרות דיור גדולות, חזרו ונישנו טענות חריפות, על סף יאוש והרמת ידיים, על שחיקה מואצת של סגל העובדים בשל עומק ה-case load והעדרו של אופק לקידום, על קושי הולך וגדל באיושן של משרות העובדים בעובדים ראויים ומתאימים, ועל כך שחיי המדף של עובדי המסגרות הינם בחלק גדול של המקרים בין שנה לשנתיים.
מנתונים שהוצגו בבית המשפט ובפנינו עולה לכאורה כי שכרם החודשי של העובדים הלא מקצועיים במסגרות הדיור בבריאות הנפש מתומחר לצורך התעריף המשולם ליזם בכאלף ש”ח פחות ממקביליהם במסגרות הדיור שבניהולו של משרד הרווחה, וכי גם ביחס למטפלים המקצועיים קיים פער של ממש לרעת עובדי המסגרת של בריאות הנפש.
רמות השכר הנמוכות, השחיקה והתחלופה במסגרות הדיור של בריאות הנפש הם רעה חולה, הפוגעת באופן ממשי בטיב השירות הניתן למשתקמים. הם גורמים לכך שכוח האדם במסגרות אינו מנוסה או פחות מקצועי (שכן הטובים שבהם מוצאים דרכם למסגרות אחרות המתגמלות טוב יותר או מרימים ידיים ופונים לעיסוק אחר), הם גורמים לירידה לטמיון של הוצאות ההכשרה שהמכרז שם עליהם דגש כה רב בשל הפרישה המהירה ממסגרות השיקום, הם גורמים לבזבוז אדיר של זמן ניהולי של מנהלי המסגרות העסוקים תדיר בחיפוש אחר עובדים, הכשרתם וקליטתם, והם מחבלים באופן קשה בקשר עם המתמודדים, אשר על פי טיבו מצריך את בנייתם של יחסי אמון בסביבה יציבה.
היקף שירותי התמיכה והליווי
התוספת לחוק המגדירה את שירותי הסל מבחינה בין רמות תמיכה שונות, אשר תקבענה על פי ועדת הסל, לפי הצורך. ההבדל בין רמות התמיכה השונות בא לידי ביטוי בתוספת על ידי קביעה של מספר הביקורים השבועי בדירת המתמודד (3-5 בדיור מוגן רגיל, ו-6-7 בדיור מוגן מתוגבר).
על פי המכרז מבוטלת ההבחנה שבין רגיל ומתוגבר והוגדרה זכאות של 5 שעות שבועיות פרונטליות ושל שעה ורבע נוספים עבור נסיעות ועבודה שלא עם המתמודד, שווה לכל נפש.
הוסבר על ידי ראשת השירות כי שינוי זה נועד ליתן מענה לכשלי המצב הקיים בו ממילא אין זיקה בין צורכי המתמודד הספציפי לתגמולו של היזם, הנעשה באופן גלובלי, עבור מספר משרות הנגזרות מהמספר הכולל של זכאי השירות במסגרת. עוד נאמר כי במצב דהיום אין הגדרה ביחס למשך הזמן שביקור צריך לכלול, אין תעוד של ממש של המפגשים, וכי בעמימות זאת אין כל יכולת של המשרד או של המשתקמים עצמם לקיים ביקורת על הלימותו של השירות שניתן בפועל.
הטענות כנגד המכרז
כללי
נקדים ונאמר כי מרבית הטענות אינן נסבות על חידושי המכרז. שכר הדירה החסר וכוח האדם החסר, הינן בעיות מרכזיות גם היום, בטרם יצא המכרז לדרך, אלא שהמכרז, תחת ליתן פתרון לאותם קשיים, המאיימים על המשך קיומו של מערך השיקום בדיור, מנציח ומעמיק אותם לתקופה ארוכה.
חידושי המכרז ובעיקר הקהילה התומכת, המסגרות הייחודיות וקיומו של סטנדרט מחייב לדירות היזם, כל אלה ראויים, ברוכים ומהווים סטנדרט הכרחי ומתבקש, אלא שמבנה המכרז בכללותו לא יאפשר את מימושם של חזון הקהילה התומכת או את קיומן של דירות יזם בחיי המציאות.
תעריף חסר ליזמים
טענתם העיקרית של היזמים בעתירתם הינה כי התעריף היומי מתמחר בחסר את סל השירותים אותו עליהם לתת על פי הוראות המכרז.
שני רכיבים מהותיים של אותו חסר נעוצים, כפי שהוסבר, בפער בשכר הדירה (בכל הנוגע לשירותי הדיור בהוסטלים) ובאופן תמחור עלות כוח האדם (בכל המסגרות), כשעצם קיומם של ההפרשים הנוגעים בעניין אינו שנוי במחלוקת.
לטענת היזמים קיימים חסרים נוספים בתמחור בעניינים נוספים, ובין השאר בעלות הכרוכה במעבר לקהילה תומכת.
טענות היזמים בעניין זה נתמכות בחוות דעת מקצועית מפורטת של מר דוד בועז, מי שהיה בעבר הממונה על התקציבים באוצר. על פי חוות הדעת הנ”ל התעריף הראוי גבוה בין כ-25% ל-45% מתעריפי המכרז, בהתאם למסגרות השונות. בשים לב לכך שהרווח היזמי עומד על 4% חסר זה אינו ניתן לגישור.
החסר כאמור אינו עניינם ונחלתם של היזמים בלבד מאחר והוא צפוי לגרור את כל אלה:
- הימנעות של יזמים פוטנציאליים מלהשתתף במכרז, צמצום התחרות ותלות של הממשלה ביזמים המעטים המפעילים את השירות.
- היזמים לא יממנו מכיסם את אשר נמנע מהמשתקמים לממן ואת אשר המדינה מסרבת לממן, ותוצאתו הודאית של תמחור חסר הינה פגיעה באיכות השירות, כאשר את המחיר ישלמו בסופו של יום המשתקמים,
- ככל שמדובר בחסר בשכר הדירה הרי שהוא דיפרנציאלי מבחינה גאוגרפית והוא עתיד אפוא לדחוק את ההוסטלים לפריפריה הגאוגרפית והחברתית, הרחק ממשפחותיהם (המהוות פעמים רבות את עולמם החברתי המשמעותי, ואת מקור התמיכה העיקרי עליו הם נשענים) ומהמרכזים הרפואיים אליהם הם קשורים.
- המחלוקת בשאלה מה היקף החובה שמטילה התוספת לשירותי הסל שעניינה בסיוע בשכר דירה אינה רלוונטית. מעת שהוגבלה זכותו של היזם לגבות דמי שכירות מהדיירים בהוסטל בסכום העולה על השתתפות משרד השיכון דין רכיב זה כדין כל רכיב אחר של התעריף, וצריך להמצא מקור למימון ההוצאה אשר הטלתה על היזם בלתי סבירה ולא תתרחש באופן מעשי.
הקץ על דירות היזם
בנוהל הדיור הנתמך נאמר כי מודל מבני ב (דירות היזם) נועדו לאפשר את מתן השירות בדירת משתקמים שותפים, מרוהטת ומצוידת, במטרה להעמיד תשתית מגורים מוכנה וזמינה מיידית למעבר מבית ההורים/ הוסטל/ אשפוז לקהילה.
בדין קושר הנוהל בין קיומן של דירות שותפים לבין קיומן של דירות יזם, בשל הקושי המעשי בהווצרותן של דירות שותפים ללא יד מכוונת של היזם. כיצד ימצאו השותפים הפוטנציאלים את דרכם האחד אל משנהו ללא יד מכוונת? כיצד ינהלו בכוחות עצמם את המשימה המשותפת של שכירת דירה וציודה? כיצד ינהלו את המשימה המורכבת של השותפות ביניהם ללא תיווך היזם כאשר מדובר במי שנדרשים לתמיכה וליווי בעצם ניהולם של חיים עצמאיים?
בדין מצביע הנוהל על הצורך בקיומה של תשתית מגורים מוכנה וזמינה, וזאת משום שהמשתקמים יתקשו לא אחת, בין בדירות שותפים ובין בדירות אחרות, לאתר בכוחות עצמם דירה, לרהטה ולציידה, לזכות באמונם של משכירים בכוח, לנהל את המו”מ לשכירתה ולהתקשר בחוזה מתאים.
בדין מצביע הנוהל על הצורך בקיומן של דירות שותפים, המהוות אמצעי לאיגום משאבים כלכליים לצורך האפשרות לממן שכר דירה לחדר ולא שכר דירה לדירה, לאיגום חלקי של משאבי הליווי והתמיכה, ולעתים ובחלק מהמקרים גם כאמצעי שיקומי להפגת הבדידות.
אולם כל אלה לא יוגשמו אם יוותר המכרז על כנו, כלשונו וכהסדריו דהיום. היזמים אינם מחוייבים להחזיק ולו דירת יזם אחת. היזמים המחוייבים בדירות יזם בלבד בסטנדרט פיזי מחייב, אינם מתוגמלים בגין ציוד הדירה, ריהוטה או בלאי או בגין הוצאה אחרת כלשהי הכרוכה בקיומן של דירות היזם, והתעריף בגין שירותי הדיור הנתמך זהה בדירות יזם ובדירות אחרות.
התוצאה הברורה והודאית של מבנה זה הוא שהוראות הנוהל המפואר בדבר מודל מבני ב של דירות יזם יוותר אות מתה. מספרן של דירות היזם נותר קבוע מאז 2003 ועד היום, כששיעורם היחסי של דיירי דירות היזם מתוך כלל דיירי הדיור המוגן פחת בהדרגה ובעקביות, מ-75% בשנת 2003 ל-24% כיום. לא רק שאין במכרז תמריץ כלשהו לפתיחתן של דירות יזם, אלא שהכפפתן של דירות קיימות לנוהל שיכול שאינן עומדות בו צפויה להביא גם לפיחות במספר דירות היזם הקיימות.
דירות השותפים הן אחד הכלים המעשיים לאפשר מגורים של רבים מהמשתקמים בקהילה, ותנאי המכרז מביאים עליהם את הכרת. בהעדרן של דירות יזם אין כל ערובה לכך שתמצאנה דירות זמינות למשתקמים שיבקשו להתגורר באופן עצמאי בקהילה, בין בעצמם ובין עם שותפים. בהעדרן של דירות יזם אין כל מסגרת דיור זולת ההוסטלים שיש בה רגולציה כלשהי הנוגעת לתנאי המגורים.
בדו”ח מבקר המדינה דווח על כך ש-50% מאלה להם אושרו שירותי הסל אינם מממשים אותם בפועל. מבנה המכרז בכל הנוגע לדיור הנתמך אינו צפוי להביא בשורה או שינוי בנתון מדאיג זה.
העדרו של רצף שיקומי וכליאתם של המשתקמים בהוסטלים או בבתי משפחותיהם
בראשית דברנו הדגמנו כי קצבת הנכות הכללית נדרשת במלואה לצורך מתן מענה לצורכי החיים הבסיסיים, ולא ניתן ולו ליטול מימנה כהוא זה לצורך מימונו של שכר דירה באופן שיותיר תנאי קיום בהם ניתן לקיים תהליכי שיקום והחלמה. גם משרד הבריאות מודע לכך, והדבר בא לידי ביטוי בהוראה שבנוהל ההוסטל האוסרת על היזם לגבות מהמשתקם בגין שכר הדירה סכום העולה על השתתפות משרד השיכון בשכר דירה. הכרה זאת באה גם לידי ביטוי מפורש בדוח ועדת התעריפים המשרדית אשר בחן את האפשרות לשנות מהוראה זאת ודחה אותה.
התוצאה המתבקשת מהאמור לעיל הינה כי באופן מעשי היציאה מההוסטל אינה מותנית אך ביכולת לנהל חיים עצמאיים ללא צורך בהשגחה מסביב לשעון ושאר שירותי השיקום הישירים הניתנים בהוסטל ושאינם בנמצא בדיור הנתמך, כי אם גם בתנאי נוסף של פיתוחו של כושר השתכרות ממשי ויציב הנדרש לצורך מימון שכר הדירה והוצאות נוספות הכרוכות במעבר ממסגרת ההוסטל לדיור הנתמך.
לתנאי נוסף זה אין הצדקה לא ערכית, לא שיקומית, לא חוקית וגם לא כלכלית.
מטרתו ותכליתו המוצהרת של חוק השיקום הינה לאפשר לאדם את מירב העצמאות האפשרית. אין שום סיבה וטעם לתלות, באופן מעשי, את האפשרות לממש את הזכות לדיור עצמאי בקהילה ביכולת השתכרותו של האדם. אין בכך גם כל הגיון כלכלי שכן התרסקותו של מי שיישלח למשימה הבלתי אפשרית של ניהול חיים עצמאיים ללא תמיכה מעבר לקצבת הנכות והשתתפות משרד השיכון תביא במקרים רבים לדלת המסתובבת שתחזירו, במקרה הטוב להוסטל ובמקרה הפחות טוב, שגם הוא אפשרי ומסתבר לאשפוז. מחירו של יום אשפוז עומד על כ-1200 ש”ח, התעריף היומי להוסטל על פי מסמכי המכרז על קצת פחות מ-200 ש”ח ואילו התעריף היומי בדיור הנתמך על כ-75 ש”ח. בנסיבות אלה צורכי השיקום מכתיבים תמיכה בשכר הדירה בו על המשתקם לשאת, ולטענתנו, הנידונה בבית המשפט לצידה גם זכות על פי חוק של המשתקם למימושה.
גם ביטולם של ההבחנה בין דיור מוגן רגיל ומוגבר, יוצרת האחדה וסטנדרטיזציה, הזרים לרוחו של חוק השיקום. המיצוע שננקט בהגדרתו של היקף שירותי הליווי והתמיכה סוטה מההסדר שבחוק המקדם תפירתה של חליפה אישית על פי הצרכים, ופוגע במי שנדרשים למידת הסיוע הגדולה ביותר. אין מניעה כי לצד קביעתם של מספר הביקורים השבועיים לו זכאי המשתקם תקבע הועדה גם היקף שעות נדרש, והמענה לקשיים המוצדקים עליהם עמדה ראשת השירות ביחס ליישום הוראות החוק דהיום אינו מחייב את הפתרון שניתן לו במכרז.
הפועל היוצא של כלל הסדרי המכרז הינו שחוק מתקדם, ברוח תורת ההחלמה, אשר ביקש לבנות סל שיקום אישי, מותאם לצורכי המתמודד, מתוך מגוון אפשרויות, מיושם באופן המציע שתי חלופות בלבד, קשיחות, אשר ביניהן פער גדול ביכולות, ההוסטל מזה, ושירות נתמך, במידה אחידה לכל מזה.
לסיכום, אנו סבורים שמן הראוי שהמועצה תאמר את דברה בסוגיות השונות שמעורר ההליך המשפטי
- ההליך המשפטי אינו יכול להיות ואסור שיהיה סוף דבר. ההליך המשפטי לא יוכל ליצור את המכרז הראוי, כי אם לבטל את הקיים מחמת אי חוקיות או להוציאו לדרך, ואף אחת מאפשרויות אלה אינה אפשרות טובה.
- אנו סבורים כי מן הראוי שהמועצה תאמר את דברה:
2.1 לעניין החשיבות הראשונה במעלה של חידושי המכרז ומטרותיו והיותם חיוניים להגשמתו והתפתחותו של מערך השיקום:
-הצורך במסגרות היחודיות לאוכולוסיות עם צרכים מיוחדים שלאורך שנים לא קיבלו מענה שיקומי של ממש.
-הצורך במבנה פיסי של קהילה נתמכת.
-הצורך בקיומן של דירות יזם, מרוהטות ומצויידות, שיעמדו לרשות המשתקמים, בדיוק כפי שהמדינה רואה עצמה מחוייבת לקיומם של הוסטלים אשר יוכלו לשרת את המשתקמים הנדרשים לשירותיהם.
2.2 לעניין הבעיה הקשה של כוח האדם, עליו מושתת מערך שירותי השיקום, תגמולו החסר והתוצאות הקשות הנובעות מכך.
2.3 לעניין הצורך להבטיח הלימה בין מטרות המכרז לבין האמצעים העומדים לצורך כך, באופן שהמכרז והנוהלים שהוא נועד להוציא לפועל לא יוותרו אות מתה, תוך איום ממשי על קיומו של שיקום אמיתי, ובכלל זה:
-קיומה של הלימה בין עלויות השירותים שהספקים נדרשים לתת בהוסטלים, איכותם והיקפם, לבין התמחור שבבסיס התעריף והמקורות העומדים לרשותם לצורך כך.
-סיוע למשתקמים בשכר דירה, אשר יאפשר הלכה למעשה את שכירתה של קורת גג בקהילה.
-בנייתו של תעריף המתגמל את ספקי השירות בגין מלאי דירות יזם או מנגנון מעשי וישים אחר שיהיה בו להבטיח את קיומן של דירות יזם, שהינן גם האמצעי היעיל לאפשר את קיומן של דירות שותפים.
2.4 לעניין הצורך להבטיח מגוון של היקפים של שירותי הליווי והתמיכה, המוגדר באמצעות שני פרמטרים, מספר ביקורים השבועיים ומספר שעות הליווי , מבלי לוותר על הגדרה מדוייקת של היקף השירות באופן הניתן לבקרה מזה, אך ללא מיצוע וחליפה אחידה לכל מזה.
- בנוסף על כל האמור לעיל נבקש להציע דיון נפרד בהמשך, על השיח הראוי בין ה”שטח” לבין הרגולטור, על מידת מעורבותה ואופן מעורבותה של המועצה מראש ובעוד מועד, בטרם פרסומם של נוהלים או של מכרזים שעניינם שירותי סל השיקום, באופן שימנע תהליכים דוגמת מכרז שירותי השיקום בדיור, אשר פורסם בשלישית, למעלה משנתיים מיום פרסומו לראשונה, ואשר יציאתו לדרך אינה נראית בשלב זה באופק הקרוב.