חובות החברה לעלובי החיים

מכתב עמדה שנשלח לכתבת הארץ רוחמה מרטון ב31.12.2012, בנוגע לרפורמה הביטוחית בבריאות הנפש

הנידון: חובות החברה לעלובי החיים

אסור להשאיר את הנפגעים ומחלות נפש ללא טיפול רפואי ואת הנפגעים קשות ללא שיקום חברתי. החטא הקדמון, שישראל חטאה בו באופן קיצוני, הוא הדרה והפרדה בין תחלואת הנפש לתחלואה הגופנית והנכות הגופנית-חושית: הרחקת הטיפול הרפואי מאחריות ושירות קופות החולים, הרחקת האשפוז למוסדות נפרדים, התייחסות סטיגמטית רדופת פחדים לנכי נפש – לעומת אמפתיה, שיויון ומשאבים לנפגעי מחלות גוף נוכויות גוף קשות.

ולכן אנו בארגוני המתמודדים, המשפחות, ארגוני זכויות ושיקום, ואיתנו רבים מאנשי המקצוע וצמרת משרד הבריאות, רואים ברפורמה הביטוחית בבריאות הנפש, שמשלבת אותה בשירותי קופ”ח – הרבה מעבר לסגירת הפערים במשאבים ובשירותים הרפואיים בקהילה: סגירת פערי ענק במודעות ובהתייחסות החברתית לתחלואת הנפש, שפגיעתה קשה במיוחד בדור הצעיר.

כיום הממשלה מתקצבת את האשפוז הפסיכיאטרי באופן גלובלי. אבל כאשר קופ”ח תשלמנה לכל יום אשפוז נפשי של המבוטח, כנהוג באשפוז הגופני, הן תהיינה אחראיות לתנאי האשפוז ולמכלול הטיפול הפסיכיאטרי והגופני (שכיום לא ניתן) למאושפזים, וזאת בסיוע ובבקרה של הממשלה, הציבור, ומערכת המשפט. וגם – שילוב מחלקות האשפוז הפסיכיאטרי בבתי חולים כלליים יקבל תאוצה.

מערך השיקום לנכי נפש בקהילה נולד באיחור רב בשנת 2000 בחוק השיקום המצויין והגיע להישגים נכבדים בעשור האחרון, אך עדין תקוע באמצע הדרך וזקוק למשאבים והרחבת מסגרות השיקום.

מעבר לצו התייחסות אנושית לעלובי החיים, כל זה מהווה תרומה נכבדה לחוסן החברתי והכלכלי של המדינה.

פרופ’ אלי שמיר

יו”ר עמותת “עוצמה” – הפורום הארצי של משפחות נפגעי נפש