הנימוקים להענקת פרסי מפעל חיים לפעילי עוצמה

פרופ’ אלי שמיר
פרופ’ אלי שמיר החל את פעילותו הציבורית בתחום בריאות הנפש בתחילת שנות ה-90 בפורום המשפחות הירושלמי ובשנת 2000 חיבר את הפורום הזה עם קבוצת המשפחות התל-אביבית, בהובלתה של יוכי צ’יבוטרו ופאולה לנגר, וגיבשם לעמותת “עוצמה”, בראשה עמד במשך למעלה מ-10 שנים. אלי שמיר פעל רבות במישור המדיני, התמקד במשך שנים בדרכים מגוונות במאבק להעברתה של בריאות הנפש לאחריות קופות החולים ובדרישה לביטול ההדרה התקציבית של בריאות הנפש. פרופ’ שמיר זכה באות יקיר ירושלים וכן בפרס זוסמן עבור מצוינות בתחום השירותים החברתיים בישראל הניתן מטעם הג’וינט.

גב’ מירי דביר
בקבוצת המשפחות המקורית בתל אביב ומאוחר יותר בעמותת עוצמה, בלטה מירי דביר בחריצותה ובמסירותה לנושא שיקומם של אנשים המתמודדים עם מחלות נפשיות. בתקופה שהייתה שממה כמעט מוחלטת בשירותי השיקום ובעת שאמצעי התקשורת היו מוגבלים – מירי שכרה דירה ממקורותיה הפרטיים בכדי לאפשר מפגשים של הפעילים בינם לבין עצמם ועם גורמי חוץ. מירי הייתה קוראת, חורשת יותר נכון, כל שורה וכל מילה בנהלים ותזכירים. היא זו שעמדה בעקשנות על כך שבחוק השיקום ייכנסו המלים ” שיקום בקהילה” ולא בשום מקום אחר. מירי זכתה באות המאבק מטעם בית איזי שפירא.

גב’ יוכי צ’יבוטרו
יוכי היא הלב הפועם של העמותה. היא דוגמה ומופת לתעוזה וליכולת לשכנע ואף להלהיב את השומעים אותה. ביחד עם פאולה לנגר יזמה את ההתארגנות הראשונית באזור המרכז, הכניסה שותפים לפעילותה, הצליחה לקבל ייעוץ ארגוני מטעם “בית לני”, הפעילה קו ראשון מסוגו לתמיכה נפשית למתמודדים, התחברה עם עמותת “מתמודדים למען מתמודדים” – בראשותו של צביאל רופא, ארגנה הרצאות לעשרות משפחות, שהיוו מעין מרכז תמיכה למשפחות, ועמלה ביחד עם מירי דביר ותמר גוז’נסקי על חקיקתו של חוק השיקום בקהילה. יוכי אף היא זכתה באות המאבק מטעם בית איזי שפירא.