עוצמה עמותת משפחות לקידום בריאות הנפש
4 פעילות עוצמה – לילי, נורית, ריקי ואילה – הגיעו ביום רביעי האחרון (26.4) לבית משפחתו של מיכאל חסן לביקור אבלים. להלן רשמיהן מהביקור.
הגענו למשפחתו של מיכאל חסן שנהרג על ידי שוטר אשר ירה לעברו מספר כדורים (יש הטוענים 5 כדורים ויש הטוענים 7-10 כדורים) ומיכאל נפל ונהרג. אנו רואים כיצד פעם נוספת הממשק בין גורמי האכיפה לבין מתמודד נפש, שנמצא במשבר נפשי והתקף פסיכוטי, מסתיים בטרגדיה.
בסוכת אבלים בבית המשפחה בנתניה פגשנו את האחות גיתית, בעלה עדן, בני דודים, יהלומה- אחות של שיראל חבורה (שנהרג בנסיבות דומות לפני 3 שנים באפריל 2020) וגם את תמיר – חבר מתמודד נפש נוסף (אמו של מיכאל לא חשה בטוב ובזמן ביקורנו נחה בדירה כך שלא ראינו אותה ולא דיברנו עמה).
הצגנו את עצמנו, את פעילותה של עמותת עוצמה, בכלל, ופעילותנו בתחום צוותי משבר, בפרט, וסיפרנו על דברים שעשינו עד היום כולל ועדת בית הנשיא, הועדה הבינמשרדית, הכנס וכדומה. אך בעיקר שוחחנו עם הבת גיתית ועם עדן, בעלה, שתומך מאוד באשתו.
גיתית היא האחות האחראית והדומיננטית במשפחה גם סביב המקרה הנ”ל והיא גם זו שליוותה את מיכאל אחיה בחייו, למרות שהיא האחות הצעירה.
בשיחה עלתה וחזרה בהרבה כאב וצער הטענה מצד המשפחה: איך זה בשנת 2023 עדיין מדברים על צוותי משבר ובפועל אין?
גיתית סיפרה שמיכאל סובל מספר שנים מאפילפסיה, ובחצי השנה האחרונה התלוו לכך התקפים פסיכוטיים. לפני כחצי שנה הוא אושפז למשך שבועיים בפרדסיה על רקע התקף פסיכוטי. לאשפוז הוא הגיע עם המשטרה. לאחר שבועיים שחררו אותו עם טיפול של זיפרקסה, בטענה שאין מסוכנות ואין לו מה לעשות בבית חולים.
מיכאל אמר לאחותו שהוא לא מתכוון לקחת את הכדורים, האחות הודיעה זאת לרופאה לפני השחרור, ואמרה שהמצב יחזור כי מיכאל לא רוצה לקחת טיפול. האחות הביעה דאגה לגבי מה יעשו איתו (עם הסירוב לקחת את הטיפול), אך הרופאה אמרה שאין לה שליטה עליו בחוץ, וכך הוא השתחרר מבית החולים.
ביום האירוע – יום שישי – אמו של מיכאל הגיע אליו כדי לישון אצלו, אך הוא היה במצב לא טוב, שרק הלך והחמיר לכדי מצב פסיכוטי. הוא שבר את הזכוכית של החלון, היה רעש רב, ושכנה הזמינה משטרה. במקביל, גיתית צלצלה לפרדסיה, אך לא היה מענה, ואז התקשרה למד”א וכבר בטלפון אמרה:”זה אח שלי והוא בהתקף פסיכוטי, צריך עזרה”. עוד אמרה: “תגיעו, ותנסו להשיג את פרדסיה, כי לי לא עונים”.
גיתית מספרת שלמרות כל זאת, כשמד”א הגיעו, הפרמדיק לא הבין איך לנהוג עם אחיה והיה בעצמו מבוהל (הפרמדיק!). השוטרים שהגיעו גם הם דיברו בצורה קשוחה וצעקו עליו (על מיכאל), למרות שאחד השוטרים הכיר אותו מקריאה קודמת… דיבר אליו בכעס כאילו באו לתפוס מחבל… (כך המשפחה תיארה זאת).
גיתית: “אמא שלי התחננה בפני השוטר שלא יעשו לו כלום, שהוא לא פגע בה, הראתה להם שאין עליה סימנים, אבל הם אמרו לה ‘תעלי למעלה ואל תתקרבי'”, ומנעו מהאמא מלהתקרב למיכאל במשך 7 שעות, עד שעות הבוקר של שבת.
מתוך השיחה עלה שלמעשה היה ניתן למנוע את ההרג המיותר הזה!
אילו רק היו שומעים למשפחה, ולאמא שהתחננה בפניהם שלא יפגעו בו. אילו רק היו מקשיבים לפנייה של האחות שנתנה מידע למד”א, אילו רק היו באים פחות בפניקה ויותר מיומנים ורגועים, אילו הייתה יריייה אחת לכיוון הרגליים. והכי הכי – אילו רק היה צוות משבר נפשי, מוקד חירום, מד”א נפשי – בדיוק למקרה הזה ולדומים לו, הכל יכול היה להיראות אחרת ומיכאל היה נשאר בחיים.
“מיכאל לא היה מסוכן לשוטרים, הוא לא רדף אחריהם, היה רחוק והם ירו בו כמה וכמה כדורים. למה? גם אם יורים, לא מספיק כדור אחד לרגליים ולחכות?” כך שאלה האחות גיתית.
בעת הביקור כל אחת מאיתנו, חברות עוצמה, שיתפה מהניסיון האישי שלה, ומסרנו מידע שלא היה בידי המשפחה. המידע שמסרנו להם במקרה הזה הגיע אליהם לצערנו מאוחר מידי.
מסתבר שהמשפחה לא ידעה על אפשרויות סיוע למשפחה כמו מרכזי משפחות. באשפוז הקודם /האחרון של מיכאל אף אחד לא אמר להם שיש מית”ל, מרכז משפחות בבית החולים.
כל מה שהמשפחה ניסתה לעשות זה להיעזר אחד בשני ובלי הרבה ידע…. נשמע שהם היו בחוסר אונים ולא ידעו למי לפנות.
לאחר השבעה – המשפחה רוצה להילחם בכל כוחה כדי למנוע מקרים דומים ולדבריהם, הם לא ישתקו, ובצדק.
(בתמונה, מימין לשמאל: עדן, גיסו של מיכאל; עו”ס נורית, פעילה בעוצמה; לילי, פעילה בעוצמה; גיתית, אחותו של מיכאל; תמיר, חברו של מיכאל; אילה, פעילה בעוצמה; יהלומה, אחותה של שיראל חבורה ז”ל; וריקי, פעילה בעוצמה).