ביקור לניחום אבלים אצל משפחתו של מיכאל חסן ז“ל

מזועזעות מעוד אירוע טרגי בו נורה למוות מתמודד נפש על ידי שוטר, יצאו פעילות עוצמה: לילי בלאס, נורית גז, אילה שרעבי וריקי הבי לניחום אבלים בבית משפחתו של הקורבן מיכאל חסן ז”ל

במפגש מרגש, שנערך בסוכת האבלים בנתניה עם האחות גיתית, בעלה, בני דודים, יהלומה אחות של שיראל חבורה ז”ל (שנורה למוות אף הוא בנסיבות דומות לפני 3 שנים, באפריל 2020) וחבר מתמודד נפש נוסף (האם לא חשה בטוב ולכן לא התאפשר להיפגש עמה), סיפרו בני המשפחה בכאב על האירוע הנורא. תחילתו בכך שמיכאל שוחרר מאשפוז לאחר התקף פסיכוטי, למרות תחנוני המשפחה ועל אף שהצהיר כי אין בדעתו ליטול את התרופה, ללא המשך טיפול ומעקב הולם. ביום האירוע, בעת שאימו הגיעה לבקר אותו, היה סוער מאד, צעק ושבר זכוכית חלון. שכנה ששמעה רעשים, הזעיקה משטרה.

במקביל, האחות גיתית, שתפקדה כמטפלת עיקרית, צלצלה לבי”ח פרדסיה, שם לא היה מענה. לאחר מכן התקשרה למד”א וכבר בטלפון אמרה: “זה אח שלי והוא בהתקף פסיכוטי וזקוק לעזרה”. היא בקשה שבמקביל להגעת צוות, ינסו במד”א להשיג את ביה”ח, כי לה לא עונים שם. הפרמדיק שהגיע ממד”א לא ידע כיצד לפעול והיה מבוהל מאד ואילו השוטרים דיברו בצורה קשוחה, צעקו על מיכאל ושוטר, שדווקא הכיר אותו מקריאה קודמת, פנה אליו בכעס רב. לתחושת המשפחה ההתנהלות הייתה “כאילו באו לתפוס מחבל ולא להרגיע מתמודד נפש בהתקף.” מיכאל המבוהל הגיב בהתאם והמצב הסלים.

האם התחננה בפני השוטרים שלא יעשו לו כלום, שהוא לא פגע בה, הראתה שאין עליה סימני חבלה, אבל הם התעלמו ממנה ופקדו עליה להתרחק, מנעו ממנה במשך שעות ארוכות מלהתקרב לבנה. התנהלות המשטרה הביאה להחמרה במצבו, מיכאל נעשה מבוהל יותר ויותר, היה מפוחד ואף איים, אך כפי שאומרת אחותו בכאב:  “מיכאל לא היה מסוכן לשוטרים, הוא לא רדף אחריהם, היה רחוק והם ירו בו כמה וכמה כדורים. למה? גם אם יורים, לא מספיק כדור אחד לרגליים ולהמתין?” האירוע הסתיים בירי של  מספר רב של כדורים לגופו, ירי שהסתיים במותו.

חברות עמותת עוצמה הביעו את השתתפותן הכנה באבל הקשה של המשפחה ובהמשך הציגו את הפעילויות השונות של עמותת עוצמה לקידום מענים בקהילה ובעיקר, הפעילות הנמרצת כיום, שנערכת עם עמותות נוספות, להקמתו של מוקד חרום נפשי –  צוות מתאים, המיומן בתקשורת עם אדם במצב פסיכוטי ועם כלים למניעת הסלמה, יכול היה להרגיע את מיכאל ז”ל ולמנוע את מותו הטראגי והמיותר.

הסתבר גם שהמשפחה לא ידעה כלל על אפשרויות סיוע ותמיכה קיימות למשפחה, כמו מרכזי משפחות בקהילה ומית”ל (מרכז משפחות בבתי החולים) והמסקנה היא שיש לפעול להנגשה והטמעה של המידע למתמודדים ובני משפחותיהם.

הובטח למשפחה שעמותת עוצמה תמשיך לפעול לשינוי מצב בריאות הנפש, בדגש על דרישה להקמה מיידית של מענה חרום, אשר ימנע הישנות  מקרים טרגיים שכאלה. בני המשפחה הביעו רצון להירתם למאבק זה.

מסכמת אילה שרעבי שיזמה וארגנה את הביקור: “פגשתי משפחה שבורה ומרוסקת. הכאב עצום, כאבתי את כאבם, בלתי נתפס שמקרה כזה חוזר פעם אחר פעם….קשה היה למצוא מילים מנחמות…”