משפחות מספרות

ירושלים 17.9.22 התפכחות שלושים שנה ועוד מחצית השנה אני מלווה את בני האהוב החולה במחלת סכיזופרניה קשה ביותר. במהלך השנים למדתי, יחד עם המטפלים בו, שבני זקוק לסיוע מארגן ומלווה, בלי הליווי המארגן הוא מתקשה לנהל את חייו. בחירתו האישית בימים אלו : שיטוט במרחבי העיר ירושלים, מבוקר ועד ערב,… להמשך קריאה הבלוג של מיכלי – פוסט על התפכחות

23.1.2021 עשרים ותשע שנים ובכי… זה החל ב 22.1.1992 , עבדתי אז כעובדת סוציאלית בבית האבות “משען” בירושלים. אני זוכרת את הרגע בו טילפנו אלי מבית החולים “זיו” בצפת והודיעו לי שבני  החייל מאושפז שם עם התמוטטות נפשית. ישבתי בחדרי בקומה השנייה של בית האבות שבקטמון ולא הצלחתי להבין דבר.… להמשך קריאה עשרים ותשע שנים ובכי – פוסט חדש מהבלוג של מיכלי

דווקא ביום הראשון של הסגר השלישי החליט בני לשוטט ברחובות ירושלים. כדי לממש את הדחף הזה, בניגוד להנחיות ולכללים סביבו, התעורר לפני כולם ויצא מן ההוסטל ״בגנבה״ לפני התארגנויות הבוקר החיוניות. במהלך סוף השבוע בו בילה בחברתי ניסיתי להסביר לו, די ברוגע, על הנחיות הסגר החדש, וגם על המגפה שעדיין… להמשך קריאה עולמות מטולטלים: מיכלי כותבת

עדי קוגלר, בתה של אחת מפעילות עוצמה, כתבה שיר שהוקדש להורים של איאד אל חלאק, הפלסטיני האוטיסט ששוטרים הרגו כי חשבו שהוא מחבל. ליבנו עם המשפחה ואנו חוזרים ומתריעים – יש להכשיר את אנשי כוחות הביטחון לדעת כיצד להתנהל מול אנשים עם מוגבלויות. לקריאת השיר הגדילו את התמונה (בלחיצה):

הפסיכוזה הנמשכת של בני אינה אלימה ואינה אובדנית, אך יוצרת שיבושים ומוזרויות באופן שקשה  להבין וקשה להתייחס אליהם. סביבתו האנושית מתקשה להגיב, ולכן חשוב לי לכתוב, לתאר ולהסביר מה שלמדתי תוך כדי ליווי צמוד במהלך השנים. כיוונים – ימין ושמאל התערבבו לגמרי. יום אחד באופן לא צפוי הפסיק בני להשתמש… להמשך קריאה איך נשמר צלם האדם בצל הוויה שוחקת: פוסט חדש בבלוג של מיכלי

אם למתמודד עם סכיזופרניה, המזדהה בשם העט “אימו”, הוציאה ספר שירה בשם “ליד, אביב”. הספר מביא לפניכם 82 שירים ב-5 שערים, שכל כולם עוסקים בנושא – המחלה, ההתמודדות, והמסע שעוברת האם מרגע גילוי המחלה. את הספר המלא תוכלו להוריד בחינם בגירסה דיגיטלית בקישור הבא: https://books.treasure.co.il/product/nearby-spring/ כדי לייצר אפשרות למשוב מבלי… להמשך קריאה אימו: ספר שירה ועמוד פייסבוק חדש

12.4.2020 כבר חודש ימים בני נמצא בחברתי, בבית, ולא בהוסטל שבו חי. הוא הגיע הביתה עקב משבר נגיף הקורונה, סכנת ההידבקות והבידוד הנדרש. ניסיתי להסביר לבני מדוע נשארים בבית בלי לצאת לרחוב, ומדוע לא מגיעים אורחים לביתנו בימים אלו. הוא הקשיב לדבריי, ודומה שהשלים עם המצב. סייע בהכנות לחג הפסח… להמשך קריאה “אמא, דברי איתי”. פוסט חדש בבלוג של מיכלי

25.2.2020 עוד סוף שבוע חלף בחברתו של בני, כשאני מלווה אותו מקרוב בשגרה מוכרת ואוהדת, מיטלטלת בחברתו בהתאם לפעילויות מוחו המתעתעות והלא מוסברות. הרבה השתנה מאז פרוץ מחלתו לפני 28 שנה ועוד חודשיים. החיים זה לצד זו בסופי שבוע ובחגים מתנהלים בקצב איטי, ובדיבור מועט. אם רצוני בסופי שבוע נעימים… להמשך קריאה שנות המחלה-מה נשתנה? פוסט חדש בבלוג של מיכלי

ערב שנה חדשה תש”פ, בוקר- בני ספון במיטתו, מוקף בארבעה זוגות נעליים חסרות כיוון. האחים שלו טסים לחו”ל, החברים שלו בונים משפחות ו/או קריירות. העולם בתנועה, ובני, בשעת בוקר מאוחרת ישן עמוקות, למה לקום מהמיטה כשבעצם אין לקראת מה. דומה בעיניי בני למאובן. האם יחדש כוחותיו לכשיתעורר? השכמתו ללא כוחות,… להמשך קריאה קיום אחר – פוסט חדש בבלוג של מיכלי

להיות משפחה של מתמודד או מתמודדת זה לא להיות רק אם או אב, או אח גדול. זה גם להיות אחיו הקטן של המתמודד. הנה כמה מלים שכתבה על כך אמו של מתמודד כזה, שיש לו אח בן 4: בוקר בן הארבע מבקש שאספר לו סיפור לפני שאני עוזבת את הגן.… להמשך קריאה ומה עם האחים הקטנים של המתמודדים?